מאז ימי ילדותי אני זוכרת את הציפייה, ואפילו כיליון הנפש, לסוף הטוב של הסיפור. צורך זה נותר בעינו. יש בו כדי להעניק משמעות למסע האנושי. במקום לראות את נסיבותיו ונפתוליו של הגיבור כאקראיים, מעניקה להן היצירה מעמד של תהליך. תהליך זה הוא חיצוני ופנימי כאחד. הוא מוליך אל היוודעות עצמית תוך קשרים של סיבתיות ושיקוף, וכורך יחדיו את הסבל והתרוממות הרוח. מתוך התבוננות פנימית אמיצה וקבלת אחריות, ולעתים גם מתוך זיע בלתי מודע המכוון אל תכנים קשים ומוכחשים, מתרחש בנפשו של הגיבור (ושל הקורא) היפוך קיומי. היפוך זה הינו תכליתה ופריָהּ של ההיוודעות. תהליך זה מהווה עבורי נקודת מוצא להתבוננות ביצירות נבחרות ועל אודות נקודת המבט שיש בכוחה להציע.