שנת 2018. אדם ממתין בתחנת רכבת שוממה. רכבת יחידה נעצרת לאספו. מבלי שידע, הוא מצטרף לנסיעה המתרחשת שנים קודם לכן, בשנת 1944. בקרון אדם יחיד, נראה כבן גילו. הוא מסמן לנוסע החדש שישב לצידו. כל אותו הלילה מספר המארח לאורחו מן העתיד על עולמה של היצירה. בשפה פואטית ומוצפנת, בסבלנות – אך בדחיפות ובנחישות של מי שיודע שמותו קרב – הוא מספר על חיי היוצר ועל תהליכי היצירה. בעשרת הפרקים של הספר מובאים דברי המארח על ערגה ועל ארוס, על עבר, הווה ועתיד הנמזגים בעת היצירה; על השראה, על דמדומים ועל נוסטלגיה; על המרי המתפרץ ביצירה ועל אהבת האדם; ולבסוף, על הקציר המחכה בתום ימים ארוכים של זריעה. לאחר שיורד האורח, מוסיפה הרכבת ודוהרת, נוטלת עימה את המארח, מוכן ומזומן לגורלו.