ספר זה הוא תיעוד של מסע קיומי של איש חינוך, מחקר והגות. המחבר, חניך עולם הישיבות הציוניות וד"ר לפילוסופיה, עוסק במתח שבין עולמה של המסורת הדתית לחוויה הביקורתית המודרנית. זהו מסע של אדם המחויב לעבר אך נטוע בתוך ההווה. הספר עוסק בשאלות הגדולות של האמונה היהודית ומבקש למצוא להם משמעות בתקופה של התחדשות יהודית־ישראלית. לשם כך הוא מפרש מחדש 'בלשון בני אדם' מושגים עתיקים כמו בריאה והשגחה ונותן מובן אנושי לאמונה באל, לתפילה, להלכה ולתפקידו של רב בימינו. הספר מצאר את ההשלכות המעשיות והחינוכיות העולות מתפיסת העולם החדשנית שהוא מציע.