הסיפורים של הדרה לזר מתרחשים במרחבי הקולוניאליזם של המאה העשרים: אנגליה, הודו, צרפת, סינגפור וישראל. יש בהם ניחוח של עולם ישן והם כתובים במסורת הסיפור הקצר הקלאסי, אינטימיים, לוכדים את הרגע החומק, מהודקים ובנויים לעילא. בה בעת הם רעננים ואקטואליים, הפרספקטיבה שלהם ביחס למציאות יציבה וצלולה ועולה מהם ביקורת חברתית ופוליטית רלוונטית ומאירת עיניים.

לזר כותבת על האחר, הזר, כפי שהוא נגלה לעיני הגיבורות שלה: אורד וינגייט, מסטרויאני, שאולי הוא מרצ'לו ואולי מישהו אחר או צעיר ערבי המולך בפרדס נטוש בשרון. המפגש עם הזר מעורר סקרנות אינטלקטואליות וארוטית וזו היא גם חוויית הקריאה המחכימה והמענגת הצפויה לקוראים בספרה החדש, היפהפה, השמונה־עשר במספר.