ציון, גיבורת ספרה החדש של יעל משאלי היא עוזרת משפטית צעירה בבית המשפט המחוזי בתל־אביב, בת עשירית במשפחתה הירושלמית. היא כבר כמעט בת שלושים, לא בדיוק בזוגיות, ובעיקר לא בטוחה שהיא רוצה ילדים. בכל זאת, הסצנה הראשונה ברומן

אמא וזהו מתחוללת בקליניקה של רופאת הנשים של ציון, בעיצומו של תהליך שימור פוריות, כשהרופאה שוטחת בפני הגיבורה הצעירה את משנתה ביחס לאימהות:

"מה זאת אומרת איך יודעים שרוצים או שמתאימים? איך יודעים... נו, איך יודעים... את בריאה? את לא פסיכופתית? אז את מתאימה להיות אמא. זה די פשוט. אל תתעסקי עם זה. זאת לא החלטה שאת צריכה לקבל היום. תתאוששי, עברת תהליך משמעותי שמשפיע על הכול, תחזרי לחיים, צאי, תבלי, תתאהבי, תתחתני. כל השאלות ייעלמו."

ואמנם ציון חוזרת לחיים, יוצאת, מבלה, אולי אפילו מתאהבת, אבל השאלות לא נעלמות ובחודשים שבאים אחר כך היא מדברת עם הנפשות הקרובות אליה - אח, אחיות, חברות, השופטת שלצדה היא עובדת – מכולם היא מבקשת לשמוע על הצדדים המוסתרים שבאימהות. הצדדים האמיתיים. הלא הוליוודיים. כאלה שהיא מכירה מהבית. מאמא שלה.