בעבר, השירה דיברה את מילותיה שלה, הייתה לה חוכמה משלה, אך האם אמנות השירה העתיקה הזו יכולה לעמוד בניסיונות הנפש המודרנית? כרך קדוש שאין שני לו צץ - ספר המכונה הברית החדשה. אף על פי שנולד מכתבי הקודש, הוא לא הוגבל לתחום הדת בלבד. הוא שימש כמדריך לעייפים, כמראה למחפשים וקול לאלה שלא נשמעו.

ספר זה לא רק הטיף - הוא הרהר בפואטיות. הוא שאל שאלות נועזות שהדהדו בחדרי האמונה: האם אלוהים עדיין שוכן בינינו? מהי אמונה בעידן של ספק? איזה תפקיד ממלא האלוהי ברשת הסבוכה של החברה של ימינו? ומעבר לאלה, הוא הביט אל האופק הלא ודאי, מהרהר בגורל האנושות.

בין דפיו, הקורא ימצא פסוקים פואטיים שלא נרתעו מכאב. הם דיברו על פצעים נסתרים וגולמיים כאחד - על התעללות שסבלה בשתיקה, על אהבה המבוקשת בצללים דיגיטליים, על נישואים שנבחנו על ידי הזמן והאמת. הספר חקר את נטל הגוף והנפש: המאבק באוכל, מורכבות התשוקה, משקל הלחץ הכלכלי, אש הכעס, כוח המשיכה של בני גילם וצל ההתמכרות.

אף על פי כן, השירה בספר "תהילים מהברית החדשה" אינה עוסקת רק בבני אדם על פני האדמה; היא נושאת את מבטה אל העולמות הבלתי נראים, בוחנת את נוכחותם של מלאכים ואת השפעתו של השטן, וכיצד כוחות אלה מעצבים את העולם שמתחת. היא עקבה אחר חייהם של ישוע והשליח פאולוס - לא כדמויות רחוקות באגדה, אלא כאבטיפוסים חיים שמסעותיהם עדיין מעוררים את לבבות המחפשים.

והנפלא מכל, הפרקים האחרונים - אלה של התגלות - הפכו לתהילים ליריים, כל אחד ממוספר ושם, החל מתהילים ק"נ"א. תיאורים פואטיים אלה הציעו בהירות וחן, ואפשרו לחוש את הנבואה באותה מידה כמו שהיא מובנת.

ספר זה אינו רק קריא – הוא נחווה. הוא מאתגר את הנשמה, מעורר את התודעה ופותח את הלב לממדים חדשים של אמת. זהו גשר בין הקודש לחילוני, בין העתיק להווה. וכך, מחפש יקר, השאלה נותרת בעינה: האם תצעדו אל דפיו ותצעדו במעמקי תהילים הברית החדשה, בשפה פואטית עתיקה?