"מדי שבוע אני בא לבקר בגן עדן, לראות אם נעמו למתים ימיהם, או שהם זקוקים לדבר־מה. המתים תמיד מודים לי ואומרים שאינם חסרים דבר. כל המכיר את גן עדן לא יתמה על כך. גן העדן עצום. אינך רואה היכן הוא מתחיל והיכן הוא נגמר. כרי דשא ירוק משתרעים בו, ועליהם המון עצים ושיחים בפריחתם. צורות שונות ומשונות יש לפרחי גן העדן, והמוני חרקים עפים ביניהם, מתאבקים באבקה זהובה ומפיצים אותה לכל עבר. גן העדן נמצא בפריחת תמיד. לא ייפלא שהמתים משתרעים על הדשא, בין השיחים הפורחים, פוערים את פיותיהם ויונקים מהם את צוּפם הכבד, הסמיך."בסיפוריו של אילן שיינפלד היקום, עולמות עליונים ותחתונים, נמצא תמיד בגלגול ותמורה: גופים משתנים, מגדרים מתחלפים, הזמן נסוג אחור ומתהפך. סיפורים אלה מותחים את מוטת כנפי הדמיון ומבקשים לברוא מציאות אחרת, פלאית, השומרת על זיקתה לממשות אך נוסקת ממנה הלאה.