בעיני רוחי ראיתי את הצעדים שאבי השאיר. התאוויתי להם. קינאתי בגרמנים על שהם חיים במחיצת הצעדים האלה. קינאתי בהם מפני שאבי וחבריו אהבו אותם יותר משאהבו אותי או אותנו את הארץ שבה חיו ושבה נולדתי." משהו רע קורה בגרמניה. קניוק ראה את זה מגיע...קרוב לעשרים שנה הוא מגיע אליה פעם אחר פעם, כדי להתחקות אחר "מפה גנטית" שהוריש לו אביו, יליד המקום, ולנסות להותיר את הקשר הגורדי היהודי-גרמני. כעת,לראשונה,האו מרגיש שהצליח להשתחרר מהשדים שרדפו אותו מאז ילדותו. אבל השדים שעזבו אותו מתעוררים אצל הגרמנים..."'מגרש השדים' של קניוק הוא ספרו הברלינאי האחרון...קניוק כינס בו את רשמי מסעותיו הרבים בגרמניה. כתב על מפגשים עם אנשים ברחבו ועם אנשי-שם. בתקופה שבה גרמניה "האחרת", המתאחדת, שינתה את פניה, קניוק שימש עד לרגע הרואה כל פגע. נפקד ונוכח, זר ושייך, משליך מבט חודר אל תוככי גרמניה של היום ועורך מסע אל תחתית התודעה הגרמנית."בשפתו הישירה והנוקבת הוא סוגר חשבון עם אטימותם של הגרמנים, עם עיוורונם של האינטלקטואלים, עם צביעותם של היהודים המקומיים ועם בורותם של הישראלים, מנפץ את כל המיתוסים על גרמניה החדשה ועל הפיוס היהודי-גרמני...הוא חושף את האמת המרה, שאין 'גרמניה אחרת'. זאת הטרגדיה היהודית כאן, הוא מסביר. מאות שנים ניסו היהודים להיות אהובים על-ידי הגרמנים,אבל הגרמנים לא אוהבים אותם..."